פסק-דין בתיק ת"א 5319-10-08

1.         זוהי תביעת פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע באירוע מיום 28.8.07 (להלן: "האירוע" או "התאונה"). הדיון בתביעה פוצל, כך שנדונה תחילה שאלת האחריות. 

2.         התובע יליד 1981 טוען כי במהלך עבודתו בשירות נתבע מס' 1, מר מהדי עבאס - קבלן בניין ושיפוצים (להלן : "הנתבע"), ועת עסק בהכנת טפסנות קיר לצורך יציקת בטון ללא מיגון, החליק על שאריות בלוקים ובטון, נפל ונפגע בעינו הימנית מקוץ ברזל שהיה בולט מהקיר, ואשר הוכן יום לפני על-ידי עובדים אחרים, שלא דאגו להסרת קוצים בולטים מהקיר.

3.         נתבעת מס' 2 (להלן : "הנתבעת") ביטחה כנטען את הנתבע בפוליסת חבות מעבידים. 

4.         התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ובגינה נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 40%, החל מ- 28/11/07, לאחר הפעלת תקנה 15%.

5.         התובע טען כי יש להחיל את הכלל הדבר מדבר בעדו, הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש],לחילופין טען לרשלנות המעביד או מי מטעמו. הנתבע הכחיש את נסיבות האירוע, וכן הכחיש את אחריותו, וטען כי בכל מקרה היה מבוטח אצל הנתבעת בביטוח תקף. הנתבעת מכחישה את האירוע ואת אחריות הנתבע לתאונה, וכן טוענת כי הפרויקט בו עבד התובע ונפגע אינו חוסה תחת כנפי הפוליסה הנטענת והמוכחשת, שכן פוליסה זו הינה " פוליסה הצהרתית", הקובעת מפורשות, כי לא תכסה פרויקטים שלא ידווחו לה מראש, כאשר הפרויקט נשוא התביעה, מעולם לא הוצהר בפניה, עד עצם היום הזה.

החלת סעיף 41 לפקודה:

6.         על מנת להעביר את נטל הראיה מהתובע לנתבעים, על התובע לעמוד בשלושה תנאים מצטברים, אשר נקבעו בסעיף 41 לפקודה:

א.         " לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק".

ב.         "הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו".

ג.          " נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה "

7.         לא מצאתי מקום להחיל את הכלל האמור, הואיל ובמקרה דנן לא חל התנאי הראשון של הכלל "הדבר מעיד על עצמו", שכן התובע יכל לדעת טוב יותר מהנתבעים על נסיבות התאונה, משום שלדבריו, רק הוא היה עד לתאונה. הלכה למעשה התובע בעדותו פרט לפרטי פרטים כיצד התרחשה התאונה, ואף הוסיף פרטים שלא באו אל זכרן בתביעה.

            גם התנאי השלישי לא חל, הואיל ולא התרשמתי מכלל העדויות והראיות שהובאו בפניי שאירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים לא נקטו זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהם נקטו זהירות סבירה. התייחסות לכך, תהיה בהמשך, בפרק הדן באחריות.

נסיבות התאונה:

8.         אין מחלוקת לעניין קרות התאונה, וכי התובע נפגע בעינו, אלא לגבי נסיבותיה, דהיינו בשאלה כיצד נגרמה פציעת התובע, ומי הגורם האחראי לה.

9.         בתיק דנן התקיימה ישיבת הוכחות ביום 13/4/2011, בשאלת החבות הביטוחית והאחריות, בה העיד מטעם התביעה, התובע בעצמו, ומטעם ההגנה העידו, סוכן הביטוח, מר מוחמד ח'טיב, והנתבע. 

10.        בהודעתו למל"ל על פגיעה בעבודה (ת/3) מיום 19/8/07, תיאר התובע את הפגיעה כדלקמן: "בזמן העבודה להכנת קיר לצורך יציקת בטון החליק ונפל ונפגע בעין ימין מקוץ בקיר".

            אותו תיאור נמצא בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (בל/250 - ת/2), אלא ששם הוסף, כי עסקינן בקוץ ברזל.

בהערת אגב אוסיף, כי ב"כ הנתבעת לא התנגד להגשת ת/2 ו- ת/3, אך חלק על תוכנם. תוכנם מעיד יותר מכל, כי התובע בחקירתו בבית המשפט, הוסיף נסיבות לקרות התאונה, שלא באו אל זכרן קודם לכן, לא במסמכים אלו ובטח ולבטח שלא בכתב התביעה.

11.        בחקירתו בפניי, התובע העלה נסיבות נוספות שגרמו לקרות התאונה, ואשר לא באו אל זכרן בכתב התביעה, דהיינו, כי אזור העבודה שלו היה משופע כלפי הקיר ועניין לחץ הזמנים בעבודה.